7

הקשר ההדוק שבין גובה הגרעון הממשלתי,רמת החיים במדינה,גובה הפנסיות המשולמות לציבור, והריבית במשק- או מדוע למדינה אסור לחרוג מתוואי הגרעון המבטא את "הצמיחה הטבעית של אוכלוסייתה, ויכולתו הכלכלית העתידית

כל ישראל ערבים לחובות המדינה, ומשום כך המדינה מחשבת בתקציבה השנתי  "גרעון נשלט " קבוע, בדרך כלל בגובה הגידול העתידי של אוכלוסייתה כ 1.6 אחוז בשנה, מתוך הנחה שהאוכלוסייה העתידית תהנה מהשקעה בתשתיות בעתיד, החל מחינוך וכלה בכבישים וגשרים, והיא בעתיד תממן את החוב שנוצר לצורך בנית הכבישים הגשרים והאוניברסיטאות, אולם כשרמת הגרעון השנתי הנשלט מתחילה לעלות מעבר לצמיחה הטבעית של האוכלוסייה  1.6 אחוז בשנה, שאמורה לממן את הגרעון העתידי, נוצרת גיבנת אדירה של גרעון שרק מתרחבת משנה לשנה, ומצב כזה מצריך הטלת מיסים כבדים באופן לא פרופורציונלי על הדורות הבאים, שפוגעת ברמת החיים שלהם מיידית .

גיבנת החוב הממשלתי  הישיר – תשלום 40 מיליארד שקל ריבית לשנה

40 מיליארד שקל ריבית לשנה ,זה היקף הפער שנפתח בין ההשקעות שהושקעו על ידי הממשלות במשק על ידי לקיחת הלוואות במשך שנים למימון ההשקעות במשק, החל מבניית צבא ועד בניית אוניברסיטאות, כשחוב המדינה שהונפק למשקיעים בבורסה באגרות החוב שלה עומד על כ 700 מיליארד שקל, עם ריבית ממוצעת של 4-5 אחוז לשנה.

החוב אומנם גבוה אך הוא נשלט, ולמדינה קיימים חובות נוספים, החל מחוב של קרוב ל200 מיליארד שקל לביטוח לאומי, וחובות  לתשלומי פנסיות לעובדי המדינה במאות מיליארדים, ותשלומים אחרים שהמדינה שהתחייבה להם בהסכמים ארוכי טווח, אולם אלו פרושים לטווח של 30 שנה, ורובם לגופים אוהדים, כך שאי פירעון החוב או קיצוצו, יעברו בסלחנות וללא סנקציות בשווקים הפיננסים, והם  מפוזרים ואינם מכאיבים מיידית לקופה הממשלתית.

הקשר שבין הגרעון הממשלתי ,רמת החיים  במדינה והמחאה החברתית

כשאזרח ישראלי קונה רכב חדש במחיר כפול מאירופה או ארצות הברית, הוא פשוט מממן ישירות ובאופן מיידי את תשלומי הריבית על החוב הישיר של 40 מיליארד שקל ריבית לשנה, שמשולמים למשקיעים באגרות החוב של המדינה כמו שעון שוויצרי, וכך הוא קונה את הרכב שמוגדר כ"מוצר מותרות"  בדולר השווה 7 שקלים, ולא 4 שקלים, וכך כמעט על כל מוצר יבוא המובא לישראל קיים מס כלשהוא שהולך לטובת מס הכנסה והאוצר, לתשלום החוב הזה.

החל ממחיר הדלק  שהינו כפול מהעולם במחירו, וכלה במחירי הקרקע  לדירות שגם אותם המדינה החלה להעלות החל משנת 2007 , כדי לממן את הריבית על איגרות החוב, ולמהלך זה חלק ניכר מאד ואפילו היסטורי בעליית המחאה החברתית, עקב התייקרות מחיר הדירות שנגרמה בגלל ספסרות הקרקעות של המדינה, שנמשכת עד היום בעוז כדי למלא את הקופה הציבורית, ולשלם את הריביות הכבדות  .

כשמחירי המוצרים הבסיסים כפול כתוצאה מהטלת מיסים גבוהים, ברור שרמת החיים של האזרח יורדת כי הוא יכול לצרוך פחות עבור אותה יחידת שעת עבודה,  בהשוואה לתושב ארצות הברית או אירופה, וכאן שכבות שלמות אינן בעלות יכולת להגעה למוצרים בסיסים ,כמו בית חדש או רכב חדש .

כשממשלה חורגת מתוואי הגרעון הנשלט, או מגרעון בקצב הגידול הטבעי של מספר אזרחייה, היא פשוט באופן מיידי משעבדת את חיי הדורות הבאים ומורידה את רמת חייהם אוטומטית, משום שאי עמידה בתשלום הריבית מביא לפשיטת רגל של מדינה, ולמהומת אלוהים וכאוס כלכלי, כפי שקרה בשנת 2003 כשהריבית על אגרות החוב של המדינה עלתה ל 12 אחוז לשנה ,והדולר עף ל5 שקלים  לדולר, עקב מחסור במיסים לתשלום הריבית , ורק ממשלת ארצות הברית מכל העולם הואילה להעמיד" ערבויות אמריקאיות " להלוואות הישראליות, שאפשרו את החזרת החיים בישראל למסלולם, נשיא אמריקאי עם כסף אמריקאי הציל את ישראל מקריסה, ולא שר אוצר זה או אחר שהתהדרו בתוכניות כלכליות שעשו, וגם כאן לפני כ4 חודשים פנתה ישראל בחשאי  בבקשה לאמריקאים להעמיד ערבויות אמריקאיות ראשוניות של 4 מיליארד דולר, למקרה חירום כלכלי – תשאלו את שטייניץ וביבי שתוקפים היום את אובמה, אחרי שלקחו ממנו הבטחות להלוואות בתחנונים ודמעות כמעט -דמעות ביבי .

הקשר שבין גובה הגרעון הממשלתי,לגובה הפנסיות המשולמות  לציבור .

בשנת 2003 נחתם הסכם היסטורי בין הממשלה וההסתדרות, שזרע את זרעי משבר איגרות החוב הנוכחי ,שבו מי שחסך לפנסייה עד אוקטובר 2003  במגזר הציבורי, ועד 1995 במגזר הפרטי או ההסתדרותי ,יחשב כבעל פנסייה תקציבית מוגנת, שאינה מושפעת ממחירי המניות ואגרות החוב בבורסה לניירות ערך, ואילו השאר כל כספי הפנסיות שלהם נשלחו להשקעות בבורסה, וחולקו לטייקונים ללא שום בטחונות כספיים נאותים, על ידי "ועדת בכר" בשנת 2005 , כשהפנסייה הסופית מחושבת לפי "יום האקס " היום שבו האדם יצא לפנסייה ,והפנסיה מוחשבת לפי שווי תיק ניירות ערך וירטואלי שהחזיק עד ליום הפנסיה, ואם פרש בתקופת מפולת, הרי שהפנסייה שלו תהייה נמוכה, וכנ"ל אם פרש בתקופת גיאות תהייה גבוהה יותר, ולכך חשיבות רבה.

אבל עוד 2 נתונים קריטים משפיעים על שווי הפנסייה שיקבל החוסך, והם העלאת המס על הריבית השנתית שמשלמות אגרות החוב הממשלתיות לאוצר, כשהאוצר מעלה מידי פעם את הריבית ונוגס בהכנסות הריבית המשולמות על אגרות החוב, וכעת המס עומד על 25-30 אחוז מהריבית המשולמת על ידי המדינה, וריבית זו במגמת עלייה, בנסיון לצמצם את עלויות הריבית הכבדות של המדינה על הגרעון האדיר שיצרה.

הגורם שישפיע ביותר על הגרעון הממשלתי בשנים הקרובות ובדור הבא, הוא היחס בין מספר העובדים במשק שמשלמים מיסים וחוסכים לפנסיה, לבין אלו שנסמכים על קופות ביטוח לאומי וקופות הסעד של המדינה, מה שמגדיל את הגרעון הממשלתי  דרמטית, כי צריך להאכילם, במקביל ומצד שני  הכספים שאינם חוסכים ,ושאינם מוזרמים לבורסה, מקטינים את תשואת המניות ואת חוזק שוק המניות והאג"ח, ויוצרים תשואות שליליות שמורידות את ערכי המניות ואגרות החוב ,ופוגעות ישירות ביוצאים לפנסייה שייקבעו בעתיד נתון יציאה לפנסיה נמוך, בגלל שאחרים שלא קמו לעבוד מחד, ויוצרים גרעון ממשלתי מתנפח מצד שני.

הקשר שבין גובה הריבית במשק  -לגובה הפנסיות המשולמות

היסטורית ,הריבית הארוכה בישראל נמוכה מאד, ומשקפת משק במיתון חריף וללא ביקושים לכסף, או פחד להלוות ללוים לא בטוחים אחרי מפולת אג"ח הטייקונים, וכשהריבית נמוכה מחירי איגרות החוב הממשלתיות  שהם 80 אחוז מערך כל תיק השקעות לפנסייה ,נמצאות בשיא ואין להם כבר לאן לעלות במחירן, ולמעשה המדינה מגייסת כסף בזול יחסית מהציבור, ולדוגמא אם הריבית בישראל לפני 10 שנים היתה בממוצע 6 אחוז לשנה, ועתה היא 4 אחוז לשנה, הרי שהחוסך  מקבל פחות 33 אחוז ריבית לפנסייה שלו, ומאידך כיום הוא גם משלם מס  של 30 אחוז על הריבית המתקבלת מהמדינה, מה שלא היה לפני 10 שנים, וכך שווי הפנסייה נאכל  בגלל שינוי ריבית  ושינוי מיסוי עקב מצב כלכלי ומצב הגרעון.

הבעייה האקטוארית

כאן כבר נוצרת בעייה אקטוארית חמורה, שבה אם הנחות החסכון הפנסיות של האקטואר הפנסיוני ,היו על כניסת תזרים ריבית של 5 אחוז בשנה לאורך 30 שנה, והריבית ירדה ריאלית ל 4 אחוז בשנה, הרי שנוצר גרעון אקטוארי, מה שיגרום לקיצוץ הפנסיות בנסיון לאזן אקטוארית את קרן הפנסייה, כדי שישאר לה מה לשם לחוסכים הבאים, כי בפנסיה "דור בא -ממן דור הולך "והקרן חייבת להיות מאוזנת כספית ואקטוארית. ולמעשה בעייה זו תעלה לדיון כבר בשנה הבאה משום שקיימים סימנים לחוסר איזון אקטוארי במספר קרנות.

סיכום

עלייה לא מבוקרת בגרעון הממשלתי הנשלט, מערערת את כל הבסיס הכלכלי של קרנות הפנסייה ותשלומיהן, של רמת החיים של הדורות הבאים, ויכולתם לפרוע חובות מדינה, ופוגעת ביכולת המדינה לפרוע חובות, ולגייס כסף עבור השקעה למען הדורות הבאים.

בשלוש השנים האחרונות היתה חריגה חמורה מתוואי הגרעון הממשלתיה, ועכשיו סטנלי פישר שם את האקדח על השולחן למען הדורות הבאים ,שכבר נפגעו מהגרעון התופח , ופתחו במחאה מבלי להבין למה ,וכאן מפורטות הסיבות הברורות.

נהנית ספר לחברך, שתף, או עשה לייק

 

 

 

Avi-Zelinger

גר בתל אביב 57, מתעניין בנושאי כלכלה, מדינה, הסטוריה, בורסה שוק ההון ועוד. חושב קצת אחרת, משתדל להנות מהחיים כמה שאפשר. טכנולוג, מייקר, מפתח פטנטים, מכונת קריאה אנושית, מומחה לטכנולוגיית מידע, כריית ואיתור מידע, ארכיונים, מומחה למשימות מיוחדות ופרוייקטים מיוחדים. מומחה להסטוריה של יהודי תימן ואחרים. מומחה לסלטים יהודיים/ בלקנים למינהם, מפתח מוצרי מזון ושיטות שימור. מפתח הטרפז ואימון קומנדו לחיזוק הגוף, הסיבולת, הנשימה, והשרירים . אוהב גבינות, יין, נקניקים, בשר, חמוצים אלכוהול, קפה, ואת כל החטאים ומסיבות, וכל מה ששובר שגרה ומעניין.

7 Comments

  1. אבי, כתבת הרבה מאוד מילים בשפה כלכלית מאוד מקצועית, קשה להבנה וזה מילא.
    הניתוח שלך מאוד מוזר, ולדעתי שגוי לחלוטין.

    אתה שואל את השאלה הלא נכונה – כמה ריבית אנו משלמים על הלוואות ?

    השאלה המרכזית היא עד כמה משתלם למדינת ישראל להיות בחובות, ולא מה גובה הריבית.
    אם השקעה בנו, אזרחי ישראל היא השקעה משתלמת, נהנה ממנה אני ואתה וגם הדורות הבאים.

    כאשר ההלוואות (=גיוס החוב=השקעה ציבורית) משמשות להשקעות מחוללות צמיחה ההשקעה משתלמת בשני תנאים:
    א. אם הצמיחה בהכנסות גדולה מהריבית בטווח הארוך.
    ב. אם החלופה של לחנוק את המשק ולא להשקיע יותר גרועה.

    לשם כך נועד המספר יחס חוב/תוצר, שמשום מה אתה מתעלם ממנו לחלוטין. גם יחס זה, נתון בויכוחים – מתי להגדילו או להקטינו ובאיזה אופן. הגשיה הניאו-ליברלית דוגלת בהקטנת היחס דרך החזרת חובות = חנק תקציבי של הממשלה = אנו משלמים מיסים עודפים והמדינה מחזירה איתם הלוואות במקום להשקיע בנו ובדורות הבאים. ניתן להשיג את אותה תוצאה – הקטנת יחס חוב/תוצר בדרך הפוכה – הגדלת ההלוואות לטובת השקעה במנועי צמיחה והקטנת יוס החוב/תוצר בטווח הבינוני והארוך מתוך הגדילה בתוצר. זו אומנם לא עובדה מספיק מובלטת בציבור, אבל יש השקעות מדינה בעלות תשואה של מאות אחוזים, הרבה מעבר למה שכל חברה עסקית עשויה להשיג. הנה למשל מחקר של הבנק העולמי, המחשב את התשואה על השקעה ציבורית בחינוך איכותי לגיל הרך: http://www.calcalist.co.il/local/articles/1,7340,L-3527929,00.html
    מדובר בתשואה של 700%. אם נעריך בצורה שמרנית שהתשואה נפרסת על פני 20 שנה, מדובר ב35% לשנה, השקעה פנטסטית, ששום מגזר עסקי לא יכול לספק לאורך זמן.

    השגיאה הגסה השנייה היא התיאור של מה שקרה ב2003. לכאורה ממשלת ישראל תומחרה ב12% ריבית על החוב – אבל ריבית זו חלה רק על גיוס הלוואות חדשות בשוק החופשי. ממשלת ישראל לוקחת פחות מ5% מהלוואותיה במטבע חוץ המגוייס בשוק החופשי. רוב גיוס החוב של המדינה נובע מתקנון ההשקעות של קרנות הפנסיה המחייב את הקרנות להלוות למדינה את הכסף בריבית נמוכה בהרבה: פעם 5.56% וכיום 4.8%. ב2003 קיבל נתניהו הכרעה אידיאולוגית לצמצם הלוואות אלו (קרנות הפנסיה לא רצו בכך, כי קשה להן להשיג תשואות קבועות כאלו בשוק ההון, אך נתניהו אילץ אותם). מטרת ההחלטה הייתה לייצר זרם אשראי נח לבעלי הון ישראלים, דרך קרנות הפנסיה ולעיוות גדול יותר בהקצאת האשראי במשק. לדוגמא: קרן פנסיה ישראלית מנועה בתקנון מלהשקיע בהשקעות סולידיות בחו"ל, אך יכולה להלוות כספים ללא בטוחות נאותות ליזם ישראלי, שיכול להשתולל בחו"ל עם הכסף בהשקעות ספקולטיביות מסוכנות – ולא ראויות לכספי הפנסיה. אנו נתקלים כעת בתוצאות עם "תספורות" לחובות של בעלי ההון הישראלים. במקום להשתמש בערבויות האמריקאיות, ישראל הייתה יכולה ועודנה יכולה להגדיל מחדש את הקצאת אג"ח מיועדות לקרנות הפנסיה – ובכך גם להגן על התשואה לחוסכים.גובה הריבית בהלוואות אלו – 4.8-5.56% תואם את הנחות הבסיס לחישוב העתידי של הפנסיה וממשלת ישראל מסוגלת לעמוד בו – בתנאי שהיא תשתמש בכספים אלו להשקעות ציבוריות מחוללות צמיחה כמו חינוך איכותי לכל ילד, אך גם בריאות, מחקר ופיתוח אקדמי וטכנולוגי, הכשרה מקצועית, תשתיות מנגישות תעסוקה, רפואה מונעת וגם דיור ציבורי.

    שגיאה גסה נוספת היא התיאור של בועת מחירי הדיור – לא הממשלה היא הגורם העיקרי לניפוח המחירים. מדינת ישראל שיווקה הרבה מאוד קרקעות, אלא שקנו אותן חברות קבלניות גדולות ובחרו במכוון לעכב את פיתוח הקרקע ואת הבנייה – וכך הרוויחו מעליית המחירים. מדיניות הממשלה – שיווק עוד קרקעות לא שינה את השיטה מהותית – הבנייה עודנה איטית, המחיר גבוה מאוד והרווח לחברות הנדל"ן הגדולות, שיכולות להרשות לעצמן לקנות קרקעות כהשקעה ספקולטיבית, ולא במטרה לבנות מהר ולמכור דירות.

    הסיכום שלך מכיל סתירה גסה – אם עלייה בגירעון הממשלתי מתומחרת בעלייה בריבית על החוב – קרנות הפנסיה ירוויחו מכך ריבית גבוהה יותר, ולא יפסידו כמו שאתה טוען. בכל מקרה העליה בגירעון לא חשובה בפני עצמה, אלא רק ביחס לתוצר. הצמיחה הכלכלית בישראל גבוהה יותר מגידול האוכלוסיה (עליה קבועה בתוצר לנפש). לכן הנתון של גידול האוכלוסייה אינו חשוב ולכן צמיחה של 3-7% אחוז לשנה מאפשרת גירעון בסדר גודל דומה, בלי להיגרר לסיכונים של סחרור חובות.

    מה צריך להיות גובה הגירעון ?
    בפועל דווקא כשהצמיחה נמוכה צריך להגדיל עוד יותר את הגירעון כדי לעודד ביקושים, וכשהצמיחה מספיק גבוהה – 5-8 אחוז, יש להקטין את הגירעון כדי לשמור עתודות לזמן משבר – זו נקראת מדיניות אנטי-מחזורית, שיעדה הוא צמיחה מתונה ועקבית לאורך השנים. למשל, אם הצמיחה 7%, גירעון של 1-2 %. אם הצמיחה 3% גירעון של 4-6%.

    סטנלי פישר הוא ניאו-ליברל, המטרות שלו (מדיניות פרו מחזורית) הן הפוכות למה שתיארתי ולכן יש לקרוא אותו באופן ביקורתי.

    החוב של מדינת ישראל פרוס לטווח ארוך, כמעט כולו חוב פנימי בשקלים והוא החוב המנוהל באופן המוצלח ביותר לעומת כל מדינות העולם, למעט אולי גרמניה הנהנית מביקושים חריגים בעקבות המשבר האירופאי ובאמת מנצלת אותם לטיוב חובותיה.

    המדיניות הנכונה צריכה להיות:
    א. החזרת הלוואות יקרות במט"ח וגיוס כנגדן של הלוואות זולות בישראל. (לא מקרנות הפנסיה)
    ב. הנפקת מחודשת של אג"ח מיועדות לקרנות הפנסיה מעל ריבית השוק, בין 4-6%.
    ג. שימוש בהלוואות אלו לעידוד הביקושים במשק דרך השקעה ציבורית והורדת מיסים עקיפים, החונקים את המשק ומגדילים פערים.

  2. כזאת ערימה של קשקושים ודמגוגיה לא ראיתי הרבה מאוד זמן.
    1. אין כל קשר בין גובה הגירעון לבין הגידול באוכלוסייה.
    2. החובות של ממשלת ישראל לאזרחיה (ולמעשה החובות של אזרחי מדינת ישראל לעצמם) הם בטוחים. מדובר במלווים בעלי רצון טוב – בניגוד לטייקונים או לבנקים זרים.
    3. הריביות הגבוהות על החוב הממשלתי נובעות מבחירה ללוות לטווח ארוך ובטוח.
    4. אין כל קשר בין גובה המיסוי להחזר החוב. המיסוי הגבוה נובע מהפטורים שנותנים לעשירים ומההעדפה לקחת מסים מהעניים.
    5. הדבר היחיד במאמר הזה שיש בו גרעין של אמת זה הקביעה שהמשבר החל עם הלאמת הקרנות וזריקתן לבורסה – לידי הטייקונים חובבי התספורות. יש לזכור שישראל לא סיפרה מעולם את אזרחיה באג"ח אלא רק בשירותים החברתיים.
    6. קרנות הפנסיה פטורות ממס ולכן הטענה שמשלמים עליהן 30% מס רווחי הון היא פשוט קשקוש במקרה הטוב ושקר במקרה הרע.
    7. אם היה באמת דור מממן דור, אז לא הייתה בכלל בעיה – יש גידול טבעי חיובי וכל שנה יש יותר מפרישים לפנסיה מאשר מקבלי גמלאות. הבעיה היא שהחליטו שכל אחד צריך להפריש לעצמו ולהשקיע אצל הטייקונים במקום להשקיע בעצמו (להשקיע במדינה). יש לזכור שהצמיחה הממוצעת בישראל גבוהה יחסית, ושההכנסות ממסים עולות בקצב מהיר יותר מהצמיחה. לכן, ריבית ריאלית של 5% היא הגיונית לחלוטין – הבעיה שממשלת ישראל החליטה להפסיק לתת אותה.

    לסיכום, בבקשה לערוך בדיקה מינימלית של הטענות שלך לפני שאתה מעלה לאינטרנט. ובבקשה אל תשווק לנו את פישר – סמנכ"ל קרן המטבע הבינ"ל שגרם למשבר של 97-98 במזרח אסיה, וכסגן נשיא סיטיגרופ ניפח את בועת הסאב פריים – כצדיק שבא להציל אותנו.

  3. יש פיל בחדר ואף אחד לא אומר כלום עליו.
    למה אנשים לא דורשים מהמדינה שתתנהל כמו אזרח פרטי אחראי?
    אני אתן דוגמה מחיי:
    עם התקבולים החודשיים שלי אני מממן את ההוצאות החודשיות.
    חודש הבא אם התקבולים גבוהים אני מבזבז יותר וההפך.
    ז"א אני מבזבז כסף שיש לי ותמיד מחזיק רזרבה של חודש.

    המדינה צריכה להחזיק רזרבה של שנה בשביל לתכנן תקציב שנתי.

    עצם זה שמתכננים תקציב דו שנתי בתירוצים מתירוצים שונים מראה על התרופפות תקציבית.

  4. תקן אותי אם אני טועה,עדיף אז לפתוח קופת מסוימת שאני והמעביד מפרישים(נניח לחשבון בנק שלי),ואז לנהל את כספי בעצמי בפיזור מסוים(אג"ח מדינה,קונצרניות,קצת מניות),ולא לחסוך לפנסיה בדרכים המקובלות דרך המוסדיים לקרן פנסיה?

    • ייתכן שלך אישית עדיף, אבל החוק אוסר עליך לעשות זאת. החוק מאלץ אותך לחסוך לפנסיה ומיטיב עמך בכך שהמיסוי על הכנסות מפנסיה מוקטן לעומת אזרח שמשקיע את אותן הבשקעות בדיוק באופן פרטי. אני סבור שיש צידוק לחוק פנסיה חובה בתחום זה, אך יש לתקן אותו כך שיותיר תמורה נאותה לחוסך. היום הנתח המרכזי הולך למנהלי הכסף בצורת דמי ניהול ולא לחוסכים או למשינה כמס-הון. ניתן לפתור את בעיית מס ההון אם נתקין בישראל מס הכנסה אמיתי ולא כמו קיום (מס עבודה, ביטוח לאומי, מס הון). מס הכנסה פרוגרסיבי יגן על רוב האוכלוסייה ממיסוי גבוה, אותו ישלמו רק בעלי הכנסות מופלגות

  5. הנקודה היא שאם עושים חשיבה לטווח ארוך, צריך להכיל אותה בצורה הוליסטית, ולא רק על החובות. לדוגמה כיום יש 2 מיליון רכבים פרטיים, עד 2030 בתרחיש עסקים כרגיל צפוי שיהיו כאן 4.5 מיליון רכבים. במצב זה, מה יעזרו מחירי מכוניות נמוכים ומחיר דלק נמוך? כולם יהיו תקועים בפקקים.

    ישראל היא מדינה צפופה מאד, הרבה יותר מארה"ב , ויש לה גם קצב ריבוי אוכלוסין גבוה (עם פריון כמו במצרים), לנוכח זה לא פלא שמחירי המזון גבוהים, ולא פלא שמחירי הדיור גבוהים. (בכל שנה צריך לבנות 40,000 דירות רק כדי לשמור על היצע קבוע).

    הגיע הזמן שנתפקח מאשליית הצמיחה. מקום סופי (ישראל, כדור הארץ, הייקום) לא יכול לתמוך בגידול אינוספי, ואנחנו מתחילים, רק מתחילים, לראות את ההשלכות של מדיניות כלכלית שהניחה במשך 250 שנים כי ניתן לצמוח לנצח. אנו זקוקים לכלכלת מצב יציב, או שהעליות במחירי אנרגיה מתכלה, בחומרי גלם ובמחירי סחורות חקלאיות, וההשלכות של דברים עלה עלינו, יחירבו את החברה שלנו, במנגנון דומה אבל שונה לאיי הפסחא, לאנסאזי, לאינקה ולעוד תרבויות שלא הצליחו להסתגל למגבלות הטבעיות.

  6. ערן כנראה שממשל אובמה לא יאשר את הערביות, איך אני יודע? פשוט מאוד, הנגיד פישר כבר אמר שלממשל האמריקאי יש פחות כסף והוא פחות ידידותי, אגב תודה על המאמרים המרתקים המשך כך!

להגיב על יאצק לסלבוים לבטל

האימייל לא יוצג באתר.