0

הביטוי "הלכו כמו צאן לטבח" נעלם מהלקסיקון בישראל בסיום הטבח בצה"ל במלחמת יום כיפור.

ילד 2

מי לא זוכר את הביטוי האיום "הלכו כמו צאן לטבח" ביטוי שהודבק לניצולי השואה שכבייכול לא נלחמו על חייהם, אבל טוב אחד קרה לניצולי השואה במלחמת יום כיפור, הביטוי  הנורא " הלכו כמו צאן לטבח " נעלם מהשיח הציבורי ביומה האחרון של מלחמת יום כיפור כשהסתברו כמויות ההרוגים שספג צה"ל במלחמה בזמן קצר ועל הצורה שרבים מלוחמי צה"ל סיימו את חיהם ללא שום יכולת עזרה של הצבא .

  האנשים שלעגו לניצולים מתו בציפייה לעזרה מצבא יהודי .

אחרי ש" מלח הארץ ויפי הבלורית והתואר " בני הישוב הוותיק, אלו שלעגו באדנות ובארוגנטיות לניצולי השואה בשנותיה הראשונות של המדינה על התנהלותם "הכבשתית בזמן השואה", נשחטו כמו כלבים בתעלה וברמת הגולן למרות שהיו חלק מצבא יהודי אמיץ ומצליח והבינו את מגבלות הכוח, הם יותר לא יכלו להתנשא על הניצולים כי הבינו שטעו .

 זעקות אנשי המוצבים בתעלה ואנשי הטנקים נשמעו עד מרכז הארץ

ברשתות הקשר החטיבתיות נשמעו זעקות אנשי המוצבים בתעלה וברמת הגולן להצילם ולשלוח סיוע, אך גם עם צבא אדיר מאחוריהם איש לא יכל לעזור לאנשי המוצבים בתעלה ברגעיהם האחרונים ולהצילם, בדיוק כמו בשואה כשלא עמד שום צבא מאורגן מאחורי יהדות אירופה והיא עשתה את המקסימום שיכלה להינצל בכוחות עצמיים בלבד.

המנהיגות מתעוררת מהמיתוס שנוצר

אחד הראשונים במדינת ישראל שלא גינה את היהודים שלא פנו אל דרך הגבורה היה  נתן אלתרמן, שנתן ביטוי לתחושתו זו במספר שירים בטור השביעי בראשית שנות ה 50   ובהם תקף את המיתוס שלפיו היהודים הלכו למותם "כצאן לטבח" ותיאר את מורכבות הסיטואציות והדילמות של היהודים בשואה, גם אלו שלא פנו אל דרך "הגבורה והמרד".‏

ראש הממשלה יצחק רבין התייחס לכך בנאומו הרשמי, ביום השואה  האחרון בחייו ("אט אט הם אינם כבר בינינו, אט אט הולכים הם ונעלמים"). בדבריו, כנציג היישוב הארצישראלי מיד לאחר השואה, ביקש ראש הממשלה מחילה, הן מניצולי השואה המעטים שנותרו בחיים, והן מהמתים בשואה, שבשנים הראשונות לאחר השואה לא הובנו כראוי ואף זלזלו בהם, ואשר "רק בשנים האחרונות למדנו את גודל תעוזת נפשם, אשר למדנו כעת לכבד".

 2590  הרוגים ב 19 יום בלבד ביום כיפור .

בסך הכל 2590 הרוגים  נספרו ב19 יום של מלחמה, והוכח קבל עם ועולם שכולם נשחטים בלי הבדל  יפי הבלורית ותואר ועם נשק ביד וניצולי שואה בלי נשק, ואין גיבורים אמיתיים, אלא להיפך גבורת ניצולי השואה בדיעבד היתה עצומה פי כמה מגבורת קרבות יום כיפור וגיבורי יום כיפור וגיבורי קרבות אחרים הירואים בצהל.

"חורבן הבית השלישי" – בשואה אפילו לא דברו על כך.

"חורבן הבית השלישי " כך ניבאו הפוליטיקאים והגנרלים בפרוטוקולים שחסויים עד היום מבושה ומוחבאים בארגזים, זזה היה הביטוי השגור רק אחרי 3 ימי לחימה בלבד, בשעה שכמות ההרוגים במלחמת 1973 היתה אפס קצהו של מספר הרוגי השואה.

הלחץ הנפשי על הפוליטיקאים, שעתה היו במדינה יהודית חמושה וריבונית היה אפס, לעומת יהודים בגטו חסרי נשק וחסרי מדינה שסבלו מהנאצים 6 שנים רצופות ללא שום אמצעים מ 1939-1945, 6 שנים בדיוק  של השמדה מטורפת כמו התקופה שבין  1967 ל1973 בין 2 המלחמות, למי שאוהב פרופורציות וזה מראה ככה פריכה היתה המנהיגות הזאת  שהעיזה לצחוק כמה שנים קודם על העולים החדשים.

השמש זרחה, השיטה פרחה, והשוחט שחט   ח.נ. ביאליק והביטוי "הלכו כצאן לטבח"  נעלם ביומה האחרון של מלחמת יום כיפור .

איש מהפוליטיקאים של 1973 לא רצה שתיעשה ההקבלה בין "  שחיטת יום כיפור  "  לשחיטה בשואה, במספרים מלחמת  1973  היתה שחיטה אמיתית ב19 יום לחימה,  והביטוי  הזה " הלכו כמו צאן לטבח "  שתודלק על ידי השלטון באמצעות שיח תעמולתי  בכלי התקשורת הממלכתיים שדשו במשך שנים במכוון בנקודה, בצורה שהטילה את האשם על הניצולים, ירד בלילה אחד  בהוראה מגבוה.

הביטוי הזה  נעלם מגלי האתר הממלכתיים ונעלם לעד  מ" הזרגון והסלנג הישראלי ".  וזה קרה ביום האחרון של מלחמת יום כיפור, ועתה לא היה יותר ישראלי אחד שהיה שהיה חסין משחיטה, ויכל להשמיץ את האחר והחלש, ואין שלטון שלא עבר שחיטה  או חסין משחיטה.

מהיכן הגיע  הביטוי הלכו כצאן לטבח ? רצון להסתיר את פעילות היודנראט .

הביטוי הזה שבו נתקלו כל ניצולי השואה שהגיעו לישראל לאחר המלחמה, שהציג אותם במצג שווא כמי שהלכו לשחיטה בשואה בהכנעה וללא מאבק כמו כבשים, ביטוי הזה נועד להשתיק את הסיפורים שהביאו הניצולים על בגידת המנהידות וחלומות השווא של המנהידים המקומיים על הגרמנים שעם תרבותי שרק מכניס את היהודים למחנות כפייה לצרכים מלחמתיים באופן זמני .

זה היה פרי תעמולה והסתה שלטונית מחושבת לחלוטין להסרת האשמה ביצירת קורבנות שואה מהמנהיגות היהודית בחו"ל שחלקה ברח והפקיר את קהילתו וחלקה הפך לחלק מ" מנהיגי הישוב ", וחלקו האחר שנשאר באירופה שיתף פעולה עם הגרמנים הנאצים במחנות הריכוז כמו  ב" מועצות היודנראט "  .

לא בכל מדינה באירופה היה שלטון מועצות היודנראט

 מטרת הספין האיום הזה היתה לשתק פסיכולגית את ניצולי השואה ולמנוע מהם לפתוח את הפה, ולמנוע מהם לדבר על השואה, ועל מה שבאמת קרה שם, לא בכל מקום באירופה היה יודנראט, ושם היהודים ניצלו, ובכל מקום ששם אמרו מנהיגי הקהילה לציבור לברוח הוא ניצל ובמקום שם ארגנו חיי ציבור בכפייה הציבור לא ניצל.

פצע חדש נוסף נפתח אחרי מלחמת יום הכיפורים – מיצולי 1973 מדברים על השחיטה.

ניצולי השואה שבאמת התחילו להאמין שקיים פה "גזע עליון" של יהודים לוחמים גיבורי קרבות שלא מפסיד לעולם, וניצול השואה ההמום והמושתק שתק ודימם מכאב בפינתו ובמיוחד אחרי מלחמת 1967, אבל פצע חדש החל לדמם שוב, בטרגדיה של ניצולי  קרבות 1973  אחרי שחיטת 1973, והדימום בדיוק כמו הדימום של ניצולי השואה אינו נפסק, רק מתגבר משנה לשנה, ואנחנו 40 שנה למלחמת יום כיפור ו 72 שנים לשואה וכאילו הכל היה רק אתמול התמונות, הירי, הסיפורים, המראות, והזכרונות,  אי היכולת לתפוס את מה שקרה, אי היכולת להבין את השבר המנהיגותי .

סיפורי ניצולי השואה שותקו תקשורתית במשך 40 שנה

וטוב שיש פייסבוק שמאפשר לאנשים להתפרק 40 שנה לאחר המלחמה-היתם מאמינים, וכל אחד צריך לחשוב כמה זדון היה צריך כדי לשתק את השיח של ניצולי השואה במשך 40 שנה, כדי שלא תצא האמת המרה על מה שקרה בשואה על ידי  שיח רשמי כשהיתה פה תחנת רדיו אחת ותחנת טלוויזיה אחת ששלטו בשיח הציבורי מונחות על ידי הממשלה.

אותה מנהיגות, אותם שקרים ,אותה תחמנות
האמת המרה מהחזית הדרומית במלחמת יום כיפור הוסתרה מהציבור על ידי הפוליטיקאים בשבוע הראשון למלחמה, וכאן נוצר השבר הנורא והפצע המדמם  החדש ביום השביעי למלחמת יום כיפור, כששר הבטחון נאלץ אחרי שבוע של לחימה לצאת ב" תקשורת הממלכתית "  ולבשר על 1250 הרוגים בשבוע הראשון  ואלפי נעדרים.

בדיוק ההפך ממה שדווח בכלי התקשורת הממלכתיים וביום הזה נפטר מפצעיו  הביטוי " הלכו כמו צאן לטבח " כשהציבור נכנס להלם מגודל האבדות והבין שלאיש אין חסינות ואין גיבורי על בשדה הקרב.

הציבור התמים בישראל של 1973 האמין עדיין בשבוע הראשון של המלחמה שמנהיגותו דוברת אמת, ממש כמו אותם יהודים תמימים שנשלחו למשרפות על ידי מנהיגות היודנראט , כשאמרה שיהיה טוב, והוא האמין לה שהולכים לעבודה או להתקלח, והם האמינו והועלו על רכבות למשרפות .

סוף הביטוי וההשמצה הביא את האומץ לדרוש את הפיצויים הכספיים מהמדינה

עוד 15 שנה שנה ממלחמת יום כיפור לקח לניצולי השואה לקבל בטחון עצמי להתחיל לדרוש את זכויותיהם מהמדינה שגנבה את כספי השילומים שלהם שקבלה מגרמניה, וגם זאת חלק מתוצאות מלחמת יום כיפור .

משהו טוב

בכל מלחמה יש משהו רע, משהו טוב, ומשהו מזכך ומנקה, ומלחמת יום כיפור ניקתה את מצפונם של ניצולי השואה לגבי אשמתם לגורלם, כשדפקה סטירה בפניו של הישוב הישן שהרים ראש בחוצפה כלפי ניצולי השואה, וצחוק הגורל שהצדק הפואטי לניצולי השואה נעשה על ידי הצבא  המצרי והסורי שטבחו " כמו צאן לטבח  " במלח הארץ וחתכו את בלוריתו המתנפנפת בשחצנות, ומאז איש לא העיז להגיד על ניצולי השואה הלכו למוות כמו צאן לטבח  והמדינה החלה לשלם לניצולי השואה פיצויים  בגין כסף שקיבלה מגרמניה עבורם .

נהניתם ספרו לחבריכם ועשו לייק

בקרוב אני כותב ספר דרך HEADSTART.CO.IL   תזכרו את השם ואשמח אם תתמכו

Avi-Zelinger

גר בתל אביב 57, מתעניין בנושאי כלכלה, מדינה, הסטוריה, בורסה שוק ההון ועוד. חושב קצת אחרת, משתדל להנות מהחיים כמה שאפשר. טכנולוג, מייקר, מפתח פטנטים, מכונת קריאה אנושית, מומחה לטכנולוגיית מידע, כריית ואיתור מידע, ארכיונים, מומחה למשימות מיוחדות ופרוייקטים מיוחדים. מומחה להסטוריה של יהודי תימן ואחרים. מומחה לסלטים יהודיים/ בלקנים למינהם, מפתח מוצרי מזון ושיטות שימור. מפתח הטרפז ואימון קומנדו לחיזוק הגוף, הסיבולת, הנשימה, והשרירים . אוהב גבינות, יין, נקניקים, בשר, חמוצים אלכוהול, קפה, ואת כל החטאים ומסיבות, וכל מה ששובר שגרה ומעניין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.