הקמת המוסד לביטוח לאומי בשנת 1954 שמה קץ לכאוס הקבורה בפרשת "ילדי תימן הנעדרים".


Avi-Zelinger
24 דצמבר ,2016

%d7%93%d7%9e%d7%99-%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94-1955הטעות המרכזית שבצעה ״וועדת קדמי״ 2001 היתה שלא שמה לב לעובדה הסטורית יסודית והיא ש״המוסד לביטוח לאומי״ לא היה קיים בזמן ״פרשת ילדי תימן״ בין השנים 1948- 1954  והוקם רק ב1954 והוא לא מוזכר בדו״ח הוועדה.

 ביום שהמוסד לביטוח לאומי הוקם ב 22 אפריל 1954 הפרשה הסתיימה מאליה, כי המוסד לביטוח לאומי החל לממן לחברות הקדישא במקום ההורים העניים, את "דמי הקבורה", ואת ״רשיון הקמת המצבה״ וחסך מההורים את הוצאות הקבורה של הילדים, קבע חובת הקמת מצבות שמיות בחינם בחוק על קברי הילדים על ידי אנשי חברה קדישא, ובכך חוק ביטוח לאומי שם סוף לבלגן שהיה בקבורה ואפשר איתור שמי של הקברים  .

 

בנוסף החל מסוף שנת  1954 הביטוח הלאומי הגדיל במכוון את ״מענקי הלידה״ ששולמו ליולדות שילדו "רק בבתי החולים"  מ15 לירות ל-55 לירות ו"הכריח"  את האוכלוסיה ובעיקר את התימנים ללדת אך ורק בבתי חולים כדי להקטין את תמותת תינוקות בלידות בבית, ולדאוג לרישומם המיידי של הילדים ״במרשם הלידות והתושבים״ בבית החולים, בכדי למנוע תופעה של סחר בילדים שאיפשר  ה״רישום המאוחר"  בבתי החולים שדי פתח לכאורה פתח לספקולציות של רישום ילדים לאימוץ על ידי אחרים. הגדלת המענק כמעט פי 4 חיסלה את לידות הבית בישראל.  .

חשוב לדעת שרוב התימניות העולות פחדו מבתי חולים וגם רצו לחסוך מעט כסף, ולכן ילדו בבית עם סבתא מיילדת והלכו עם הילדים ל"רישום מאוחר" בבית חולים, כדי לקבל את מענק ה 15 לירות, כך היה גם עם ילד שנולד מת בבית שמסרו אותו לקבורה בבית החולים שיטפל בקבורה,  כי לא היה להם כסף לקבור,שהרי היו אמורים להיות היום אלפי קברי ילדים קטנים,מ 1948-1954  גם של כאלו שאינם מעורבים בפרשה בבתי קברות, והם לא קיימים (גם אשכנזים וספרדים)  .

מה היתה המציאות הרפואית בישראל לפני הקמת ביטוח לאומי ב 1954?

לא היה בישראל ביטוח לאומי רחב עד 1954, אלא היה ״ביטוח עממי״ מינימלי, כל ההורים במדינה קבלו ״מענק לידה״  מהמדינה של 15 לירות, המדינה עודדה את הילודה. (רוב התימנים ילדו בבית עם הסבתא המיילדת כדי להרוויח את ״מענק הלידה״  ובאו עם הילדים אחרי שבועות, חלקם חולים במצב קשה לבתי חולים לבצע ״רישום מאוחר״  ולקבל את המענק)

לידה בבית חולים ציבורי או פרטי עלתה 11 לירות וחייבה רישום מראש של חודשים רבים מראש בבית החולים. "קבורה לעניים" עלתה 10-15 לירות, הוצאות הובלת הגופה לקבורה באמבולנס ( בשנת 1948 – 1950 עלתה הון, כמעט כל האמבולנסים היו מגוייסים ) אשפוז בבית חולים פרטי או ציבורי עלה 10 לירות.

"רשיון ההקמת מצבה" בבית קברות עלה 15 לירות. מצבה עלתה 100 לירות. מאיפה העולים שרובם עבד יומיים בשבוע או היו בחודשים הראשונים לחייהם בישראל יכלו להביא  145  לירות ב 1948-1954 .

 

בכנסת ובממשלה הבינו את הבעייה ופנו לחוקק את "חוק ביטוח לאומי".

 כל שרי הממשלה והאופוזיציה ידעו שכל התלונות של העולים נובעות מהבעייה הכספית של העולים שלא היה להם כסף לאשפוז, להובלת גופה, לקיום הלוויה, לקבורה, והקמת מצבה, ולכן חוקק חוק ביטוח לאומי ב 1954 ובו פרק הדן בהלאמת שירותי הקבורה מחברות הקדישא הפרטיות או העירוניות, על ידי הביטוח הלאומי שמימן את הקבורה ושם קץ לתופעות הללו ואפשר למשפחות קבורה בכבוד וללא הוצאות .

מנחם בגין מנהיג חירות האגדי  באופוזיציה פגוע מאד  6 שנים לאחר "פרשת אלטלנה", היה עושה ״מפרשת ילדי תימן״ מטעמים ושוחט את מפא״י אם היה לה "קשר ממוסד לחטיפה" שהרי לא יתכן שכל ״המעורבים בחטיפות״ בממשלה, במשטרה, בפרקליטות, בבתי החולים, בשב"כ, במוסד, בניהול המעברות, בחברה קדישא ובמשרד הפנים, ומשרד הבריאות ובמעברי הגבולות היו רק אנשי מפא״י ומדובר באלפי אנשים שעבדו בשירות המדינה ( 10 אחוז מאזרחי המדינה ב 1948  היו תימנים ותיקים שהגיעו החל משנת 1882 – 1948 לישראל) ).

 

ממשלת בן גוריון הראשונה נפלה כבר בשנת 1950 על ״פרשת החינוך החילוני במחנות העולים״ כתוצאה מנסיון לחדול מגידול פיאות בחינוך החילוני, פרשה שהיא אפס קצהו של ״פרשת ילדי תימן״ .

אין קבר, אין גופה, אין תעודת פטירה.

רוב ההורים לא זוכרים או מדחיקים את המציאות שהיתה, והדור השני ניזון רק מסיפורים וגדל למציאות שלא הכיר. כעבור 16 שנה בשנת 1966 עת הגעת צווי הגיוס , זאת היתה כבר מדינה אחרת לחלוטין, אבל המציאות הכלכלית בשנת 1948-1954 בקרב כל העולים לישראל אשכנזים ומזרחים היתה קשה מאד, ואין אדם בישראל שיכול כיום לתאר עד כמה האוכלוסיות שהגיעו היו חלשות כלכלית ועניות, ועד כמה המציאות הכלכלית בישראל היתה קשה ביום הקמת המדינה בשנת .1948 שהוא גם יום תחילת הפרשה. .

 

רוב מוחלט של ההורים לא הגיע באמת לבתי החולים או התעמת עם הצוות הרפואי או עם המשטרה, כפי שמסרו רבים בתיאורים מאוחרים, בוועדות השונות כשהתיאורים התעצמו מוועדה לוועדה.
 לכן אין לאיש מההורים מסמך אוטנתי מקורי חתום מרופא/ אחות/ בית חולים שניתן להעמידו לדין, או שם או של רופא או אחות השותפים לקנוניה, או שם של חשוד או "אקדח מעשן" והפרשה נמצאת בתעלומה מוחלטת לגבי אשמים שניתן להצביע עליהם ומדובר ב 745 הורים ..
לאיש אין אין קצה חוט אחד לפרשה שאינו "פריט נסיבתי" או פריט שהופק מאוחר יותר בשנת 1965-1967  16 שנה לאחר הפרשה ונמסר להורים, לכן נמצאו "תעודות פטירה לא חתומות" כי ההורים לא באו לבתי החולים בהסכמה שנתנו כך שהתינוק יקבר על ידי הסוכנות היהודית, רוב ההורים היו מודעים לעובדה שהילדים היו חולים מאד וסכנו את ילדיהם האחרים ואת שכניהם למעברה/שכונה.
 קשה מאד להסביר לאח בוגר או לנכד ששלחת ילד שרק נולד או מת בשנתו הראשונה לקבורה בידי אחרים, כי לא היה לך כסף לקבור, לכן ההורים גם לא ישבו שבעה.

 בניגוד לסיפורים הצבעונים שמוצגים בציבור כאילו ההורים בקרו יום יום בבתי החולים, הורים מעטים מאד הגיעו לבתי חולים לביקור ילדיהם המאושפזים שהובאו לטיפול והושארו שם מחוסר יכולת כלכלית והם האמינו שהילדים יוחזרו על ידי המדינה, משום שלא הבינו איך עבדה מערכת הבריאות. .
*בישראל חיים לפחות 500 איש, רובם המוחלט תימנים זקנים בני 85-90 שעברו ב"מחנה חאשד" ובמחנות העולים והמעברות, שמכירים את העובדות האלו שניתנות לבדיקה, בנוסף לארכיוני העיתונים מתקופת הקמת המדינה, שמוחשבו רק לאחר סיום ועדת קדמי  2001  והועלו לאינטרנט , כמו ארכיון jpress,  – עיתונות יהודית הסטורית וניתן כאן לבדוק את כל העובדות שהתפרסמו בעיתונים היומיים .
רוב ההורים לא הלכו לבתי קברות שהיו סמוכים מאד לבתי החולים בהם נפטרו הילדים כדי לברר את מקום הקבורה, למרות שידעו בדיוק רב היכן בתי הקברות שבהם נקברו הילדים, משום שמתיהם האחרים נקברו שם, מעטים הגיעו בחשאי לחפש קברים בבתי הקברות, אך הקברים לא היו עם מצבות, ולא מסומנים בגלל מדיניות חברה קדישא לגבות כסף עבור רשיון הקמת מצבה.,
"חברה הקדישא המקומית" רצתה כסף רב עבור גילוי מקום הקבר של הילד ועבור "רשיון הקמת מצבה" ועריכת הלוויה, ומכיוון שלא היו להורים  משאבים לקבורה וידעו שהילד יקבר בצורה מסודרת השלימו עם הענין. .

אין לפרשה הזאת שום קשר לרופאים/ אחיות/ ובתי חולים, כי את נושא הפטירה/ הודעות קבורה להורים ותיאום הקבורה, ניהלו עובדות סוציאליות מול מנהלי מחנות העולים והמעברות, ומזכירי הישובים והמושבים התימנים שהתימנים גרו בהם שבכולם היה בקושי טלפן אחד .

 

סודות  אפלים יוצאים עם הגעת צווי הגיוס ב 1965-1966

בכל משפחה בעולם קיימים זכרונות אפלים שנחשפים בהפתעה מתי-שהוא, ומשהו צריך להסביר בבהלה איזה "פרשה משפחתית עלומה" לדור שני או שלישי שיוצרת כעס ומבוכה אדירה במשפחה.

לרוב ההורים היו עולים עניים מאד וחסרי כל ( תימנים, ספרדים וגם אשכנזים ) לא היה נעים לספר לדור השני או השלישי ולנכדים שבהגיעם לישראל, שלא היה להם כסף לקבור באופן מסודר את הילדים הקטנים שהיו חולים שמתו ולהקים מצבות בתשלום בבתי הקברות.

לרבים מאד לא היה בכלל כסף להתנהל בדרכים יום יום כפי שהם מתארים, במקום ללכת ולעבוד ולהשתכר בדחק, אז הם הסכימו להצעת העובדות הסוציאליות (שום הורה לא מזכיר את העובדות סוציאליות שטפלו בהודעות טלפוניות למנהלי מחנות העולים, למנהלי המעברות, ולמזכירת המושבים התימנים,  לאיש לא היה טלפון פרטי, רק למעט "מוסדות עדיפויים" היה טלפון)

שהממשלה כלומר "הסוכנות היהודית" תשלם על הקבורה וההלוויה ותקבור את הילדים בצורה מסודרת, ולכן נשמר ״קשר השתיקה״ של  ההורים בפרשה במשך 16 שנה, משום שהפתרון שנתנו הסוכנות היהודית  והשר״ל- השרות הרפואי לעולה התאים למצבם הכלכלי.

 של ההורים ופתר להם מצוקה כלכלית נוספת והוצאות שלא היו ביכולתם הכלכלית .

 המצב השתנה בפתאומיות ב 1965-66 עם הגעת "צווי הגיוס" שהפתיעו את המשפחות והילדים הבוגרים, אך זאת כבר היתה כבר מדינה אחרת, וישראל אחרת לחלוטין עם מצב כלכלי שונה לחלוטין, וההורים נאלצו לתרץ  לדור השני ושלישי מדוע לילד שנולד אין קבר

בשנת 1966 הפרשה התחילה להסתבך עם הגעת הצווים כשהסתבר לאחים הקטנים שהיו אחים בוגרים לילדים שמתו. ואז התחילו ה״סיפורים״ להתגלגל כדי להצדיק את חוסר הקבורה וקבר ומצבה במקום להגיד לא היה לנו כסף לקבור והממשלה קברה והסיפורים רק מתנפחים בדור השני  והשלישי שכועס על "התנהגות המדינה" לפי סיפורי ההורים.

 למדינה לא היה בכלל כסף לאשפז את העולים ולקבור אותם, "הסוכנות היהודית והגוינט" שלמו את החשבונות.

  למדינה שרק הוקמה בכלל לא היה בכלל כסף לטפל בבריאות העולים שהגיעו, בין 1948- סוף 1949 היא היתה באמצע ״מלחמת השחרור״  תוך קליטת גלי עליה ענקים של 10,000 עולים בחודש במשך  3 שנים ברציפות עד שנת 1951, כשרובם הגדול של העולים חולה או פגוע ונכה מהשואה  ( אשכנזים וספרדים ומזרחים )..

כולם ללא יוצא מהכלל נשלחו ל110 מעברות אוהלים שהוקמו בקצב של 2 מעברות של 5000 איש בחודש, לאחר שרובם עבר מיון ראשוני במתקן מעברת "שער העליה" ליד חיפה  כ 200,000 עולים בשנתיים. לכולם נשרפו הבגדים, וכולם עברו חיטוי בדי.די.טי , מיון לפי מחלות, וחיסונים ראשוניים למניעת מגפות במעברות  ולמרות זאת פרצה מגפת שיתוק ילדים שפגעה במאות..

מי שטיפל  באשפוז בבריאות העולים ובקבורה היו השר״ל -השרות הרפואי לעולה ו"הסוכנות היהודית" ששלמו לבתי חולים הציבוריים העירוניים, והפרטים ולחברות הקדישא השונות שהיו ברובן פרטיות  או עירוניות כסף עבור השירותים הרפואיים ושירותי הקבורה שצרכו העולים .

שירותי הקבורה בהקמת המדינה שמשו מקור פרנסה עיקרי לאחזקת הקהילות והעיריות השונות לפני הקמת המדינה ולאחריה והם היו ידועות ״כפושטות את עור המתים והחיים״ .חברות הקדישא קברו לפי החוק את המתים בחינם, אך ללא מצבה או סימן מזהה, זה היה ההזדמנות שלהם להרוויח, הם חיכו שההורים יבואו לשים מצבה ואז יקרעו אותם במחיר ״ברשיון הקמת מצבה״ וכאן נגרמה התקלה גדולה הראשונה.

אבל ההורים לא באו כי לא היה להם כסף למצבה, לקבורה או לאמבולנס להובלת המת.

הגורמים לתקלות ב"פרשת ילדי תימן".

א. משרד הבריאות ניהל  את מרשם  הפטירות והאוכלוסין עד 1954 ולא משרד הפנים.

״מרשם  הפטירות״ של ישראל נוהל מיום עזיבת הבריטים והקמת המדינה בשנת 1948 על ידי  משרד הבריאות, עד להקמת הביטוח הלאומי ב 1954  ולא על ידי משרד הפנים שהיה בחיתוליו ומשרד הבריאות ניזון מדיווחי הפטירות של ״הסוכנות היהודית״ שמימנה את השרות הרפואי לעולה ואת כל הליך הקבורה והאשפוז של העולים וחלק מהרישומים לא הגיע מרשלנות/ בירוקרטיה למשרד הבריאות  יתכן עקב כספים שלא שולמו לבתי החולים ולכן לא הוצאו תעודות פטירה ולכן חלק מהמתים לא ירדו מהמרשם.

ב. תוכנה לא מגויירת כהלכה  ומרשם צה"ל .

כל  תיעוד הפטירות ומרשם האוכלוסיה התנהל עד 1955 בניירות ומוכן ומוחשב רק לאחר מכן בתחילת שנות ה60 לאחר ״מפקד אוכלוסין  1961 ״ ואז נגרעו הילדים המתים בסטטוס ״עבר לחול״  "יצא את הארץ" ," PASSED AWAY " , כך יצא כשכל הנעדרים יצאו את המדינה ביחד בין 1962  -1964  תופעה שאינה הגיונית לחלוטין, שהרי הילדים לפי הקונספירציה הועברו  מייד לחו"ל למכירה .

בעייה לשונית  שנוצרה כשהביאו תוכנה זרה לא מגויירת כהלכה מתורגמת מאנגלית גרמה לכאוס מוחלט, בישראל בכלל לא היה הייטק .

 צה,ל היה הגוף הממוחשב ביותר בבהקמת מדינה ובשנות ה50 וה60 וכנראה שקליטת הנתונים השגויים בצבא נגרמה לפני שהתקבל הקובץ המתוקן והאחיד של משרד הפנים ב1956 או 1961 , כי למעשה ההורים לא קבלו שום הודעות על זימון ילדים לבתי ספר, חיסונים או כל ניירת ממשלתית אחרת המופנית לקהלים גדולים, של ילדים .

ג.  הטלת החסיון האוטומטי על חומרי ועדות חקירה,  וחוסר מידע רלוונטי מעיתוני התקופה בפני הוועדות .

אין ספק שהטלת החסיון האוטומטי על חומרי ועדת קדמי 2001 ,  גרמה נזק רב וחשדות בציבור, למרות שכל דיוני הוועדה והעדים צולמו בהיתר היועץ המשפטי לממשלה על ידי "עמותת משכן אוהלים"- עוזי משולם. ולמעשה כל החומר היה גלוי לציבור במשך שנים,  אך לא עניין איש כשהוועדות העידו אנשים בבית אגרון בירושליים בדלתות פתוחות. והאי חסיון הפך בטעות לחסיון.

בפני וועדות החקירה שניסו להבין מה קרה , לא עמדו ארכיונים ממוחשבים שתיארו בדיוק מה שקרה במדינה בין 1948-1954  והוועדות נסמכו על הודעות ההורים, על מסמכים בתיקי החקירה  ורפואה, ועל עדות מאוחרת של אנשים מקורבים לפרשה שלא זכרו חלק רב מהפרטים שהוזכרו כאן, ויתכן שאם היתהיה נעשית סריקה בעיתוני התקופה בינהם עיתוני ימין , פרשת ילדי תימן היתה נפתרת כבר לפני עשרות שנים.

סוף דבר

 

אם המוסד לביטוח לאומי היה קיים בעת הקמת המדינה ב1948 עם כל מערכת התגמולים שלו, "פרשת ילדי תימן" לא היתה מתקיימת ועל ההורים לא היה שום לחץ כלכלי, אבל זה לא היה מצב כפי שתואר וניתן לבדיקה מיידית .

הטרגדיה בפרשה הזאת שבמקום לספר את ההסטוריה הציונית של יהודי תימן ואת סיפור עלייתם לארץ ישראל בכל מחיר, הסיפור הפך לקורבני, בחסותן של מספר עמותות שאינן מכירות את הפרטים ומנסות למנף את הפרשה והטרגדיה לכיוונים טראגים ונרטיבים קורבניים, תוך גרימת נזק אדיר להורים ולמשפחות – והציבור יחשף לסיפור שמאחורי הקלעים בפרשת ילדי תימן.

 

בפועל "פרשת ילדי תימן" היא קובץ של 3 פרשיות שונות מדהימות שיחשפו עד תום בכתבות הקרובות וידהימו את הקוראים במורכבותן והפרשה הזאת ולקחיה חייבים להלמד לבגרות בכל בית ספר על ידי כל תלמיד שחייב ללמוד על הארץ ממנה באו הוריו כדי שבין את התהליכים ההסטוריים כפי שהיו  באמת ולא בצורה קורבנית , ומשום שבסופו של דבר כאן טוב יותר מכל גלות.

אמנם העדה התימנית שלמה מחיר כבד על עלייתה לישראל, ואלמלא דוד בן גוריון היה ראש הממשלה, הטרגדיה היתה עצומה בעשרות מונים .

 

בקרוב פרק 2 .

 

 

פרסם תגובה