קיצור שבוע העבודה הוא בסך הכל תעלול בחירות יקר לקראת הבחירות הבאות.
קיצור חודש העבודה ב 4 שעות לא יכניס לכיסי אזרחי ישראל שקל אחד, אבל יעלה טכנית את שכר המינימום לפי דרישת ה OECD ואת הטענה ״לאיכות חיי האזרחים״.
בסך הכל מדובר בהטבה שערכה 0 ולכן תכונה ״ שעת אפס״ כי התשלום הוא אפס .
במקביל החוק הטיפש הזה יעלה לכל משפחה אלפי שקלים בצריכה והסתובבות בקניונים 50 השעות הפנויות בשנה .
בשעה שהמדינה טוענת כי עלות יום בחירות הוא 2 מיליארד שח, הרי שכאן מוותרים על 6 ימי עבודה בשנה או 48 שעות עבודה ולפי החישוב הזה מדובר באבדן של 12 מיליארד שקל בשנה תוצר .
האמת היא שהעלות של יום בחירות במגזר הציבורי היא כ 400 מיליון שקלים בלבד שכבר מתומחרים .
הנהנים היחידים מהחקיקה הזו , יהיו מפעלי התעשיה ועובדיהם שיוכלו להעסיק משמרת שלישית ארוכה ומדובר ב250,000 עובדים המהווים. 8 אחוז משוק העבודה.
מה שחמור הוא ששוק העבודה הוא המנבא הראשי לאינפלציה ולפי פעילות זו. אין סיכוי לאינפלציה שהיא אינדיקטור לצמיחה של המשק שכרגע צומח על גרעון בלבד .
בפועל בישראל בגלל הקרבה היחסית של המועסקים למקום העבודה ניתן היה לנצל את השעות האלו מיטבית אך בעל עסקה ששותפים אליה ההסתדרות המעסיקים והאוצר העובדים תמיד נדפקים למרות הכותרות היפות והמציאות הוורודה .
בתמונה : השר מחייך כיצד הצליח לעבוד על האזרחים
